סוכנויות וסטודיואים
ענה על הבריף עם הדבר עצמו, לא עם תמונה של הדבר
לקוח מתאר ביום שני מה שהוא רוצה. התשובה המקובלת בתעשייה היא מצגת ביום חמישי, הצעה בשבוע שאחריו, וגרסה ראשונה עובדת מתישהו אחרי החשבונית השנייה. יש תשובה אחרת, זמינה כבר עכשיו: הדבר עצמו, רץ, בכתובת, ביום רביעי אחר הצהריים.
כל סוכנות מכירה את צורת הפער שבין הצעה לביצוע. ההצעה זולה, משכנעת ומעט בדויה. הביצוע יקר, איטי ומלא בהחלטות שההצעה דילגה עליהן. רוב החיכוך בעבודה מול לקוחות נמצא במרחב שביניהם, שבו הלקוח מסכים למשהו שאף אחד עדיין לא ראה.
סגירת הפער הזה שווה יותר מהשעות שהיא חוסכת. לקוח שמסתכל על אתר עובד עם דשבורד עובד מאחוריו שואל שאלות טובות יותר — על ההצעה, התמחור וקהל היעד — במקום על גוון הכחול.
איפה זה נכנס לשבוע של סוכנות
בשלושה מקומות, בעיקר. בהצעה, שבה גרסה עובדת היא הבדל קטגורי מול שקופיות של מתחרה. בשלב הגילוי, שבו ארטיפקט אמיתי מעלה את המחלוקות שסדנה מסתירה לעוד שבועיים. ובקצה הקטן של רשימת הלקוחות, שבו התקציב מעולם לא היה מגיע לבנייה מותאמת אישית והאפשרויות הכנות היו תבנית או "לא" מנומס.
זה גם עושה משהו פחות מובן מאליו לצינור העסקים: לקוח שראה את הרעיון שלו עובד הוא לקוח שכבר קיבל את ההחלטה הרגשית. ההצעה שתגיע אחר כך תעסוק בהיקף, לא בשאלה אם בכלל.
איפה זה לא מתאים: בנייה טכנית מותאמת אישית עם ארכיטקטורה ספציפית, קודבייס קיים, או משטר רגולציה שמכתיב את הסטאק. מה שיוצא מהצינור מורכב ממוצרים שכבר קיימים — זה מקור המהירות וגם המגבלה.
- 1שני 11:00 — הבריףסיטונאי אזורי לחומרי בניין רוצה פורטל הזמנות לעסקים בלבד. מעורפל, כמו כל בריף.
- 2שני 15:00 — הטיעון הכתובמריצים דרך הצינור. נשלח ללקוח כמסמך, לא כמצגת. שני דברים חוזרים שגויים.
- 3שלישי — מתוקןמדרגות מחיר לסיטונאים, לא הנחה אחידה. תיקון אחד, שהוחל פעם אחת, ומורש בכל מקום במורד השרשרת.
- 4רביעי 14:00 — הפגישההאתר פתוח על המסך. דשבורד מאחוריו. הזמנה מבוצעת בשידור חי והופכת לחשבונית.
- 5רביעי 14:20 — השאלות משתנותאף אחד לא מזכיר את הלוגו. הם שואלים מי מנהל את תיבת הדואר הנכנס, והאם משלוח בשבת נכלל בהיקף.
- ·על מה אתה גובה תשלוםעל השיקול הדעת, התיקון ומערכת היחסים. את שבועיים ההקמה אף פעם לא חייבו עליהם בכל מקרה.
יומייםארטיפקט עובד על השולחן
מציגים אותו ביום שני. מראים אותו עובד ביום חמישי.
היבטים מעשיים
השאלות שסוכנויות שואלות קודם
על איזה חשבון זה נמצא?
שלך, או של הלקוח — מה שמתאים לעסקה. מסירת פרויקט פירושה מסירת מה שהוא נמצא עליו — אין מעטפת ייחודית לסוכנות שממנה צריך לחלץ את הלקוח אחר כך.
אפשר להמשיך לעבוד על זה כרגיל?
כן. האתר הוא אתר castomUI, הלוח הוא לוח dash-b, והזרימות הן זרימות castomFLOW. האנשים שלך פותחים אותן בעורכים הרגילים וממשיכים. שום דבר לא נוצר בפורמט נעול.
האם זה נראה מיוצר?
המיתוג מגיע מקבוצה מאוצרת של essences ולא ממחולל בלתי מוגבל, וזה בדיוק ההבדל בין "מיוחד" ל"ברור שנעשה עם אותו כלי כמו ארבעת הקודמים". אחר כך אתה משנה כל מה שרוצה.
מה לגבי כמה לקוחות במקביל?
כל רעיון הוא ריצה נפרדת, מיתוג משלו וסט משטחים משלו. שום דבר לא משותף ביניהם פרט לפלטפורמה שמתחת — אותה הסדרה כמו הפעלת כמה אתרי לקוחות על חשבון אחסון אחד.
הגרסה הלא נוחה של הטיעון
חלק ממה שסוכנויות מוכרות כיום הוא השבועיים. לא בכוונה — זה פשוט מה שהעבודה תמיד עלתה, וההצעת המחיר משקפת את זה. צינור עבודה שמסלק את השבועיים מסלק איתם חלק מהחשבון, ולהעמיד אחרת זה יהיה מעליב.
מה שהוא לא מסלק זה את החלק שהלקוחות באמת לא יכולים לעשות: לדעת איזה רעיון שווה לבנות, לראות את החור בהצעה לפני שבונים סביבו, ולהיות האדם בחדר שאומר שמודל התמחור לא ישרוד מפגש עם הלקוח השני. זה תמיד היה הערך. הוא פשוט היה ארוז יחד עם שבועיים של הקמת חשבונות שאף אחד לא נהנה לחייב עליהם גם כן.
הסוכנויות שזה מתאים להן הן אלו שכבר מוכרות שיקול דעת. לאלו שמוכרות שעות ביצוע, זו טכנולוגיה פשוט מביכה — והיא תישאר מביכה בין אם היא תגיע מכאן ובין אם לא.